חֲלוֹם מִיכַל בְּעֶרֶב יוֹם כִּיפּוּר

עָשִׂינוּ מַעְגָּל לֵידָה לַיַּלְדָּה שֶׁלִּי, לְאַחַר שֶׁחָזַרְנוּ מֵחֲדַר הַמִּיּוּן עִם אַבְחָנָה שֶׁתְּלַוֶּוה אוֹתָהּ. בָּאנוּ לָתֵת לָהּ כּוֹחוֹת, שֶׁל נָשִׁים. אִמָּא שֶׁלִּי הֶעֱנִיקָה לָהּ צָעִיף מִבַּד שֶׁל נְמֵרָה. מִיכַל נָתְנָה לָהּ מִזְרַן יוֹגָה. הָרוֹפְאָה הֶעֱנִיקָה לָהּ כָּרִית. גַּם הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לָנוּחַ. הָאִישׁ שֶׁל מִיכַל, הִצְטָרֵף לְמַעְגַּל הַנָּשִׁים וְהֶעֱנִיק לַבַּת שֶׁלִּי סַמִּים פְּסִיכֵדֵלִיִּים – שֶׁתָּעֵז לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצְּדָדִים שֶׁהִיא הֲכִי מְפַחֶדֶת מֵהֶם – עַל חוֹסֶר שְׁלִיטָה וּמְקוֹמוֹת אֲפֵלִים – וְלִהְיוֹת שָׁם, וּלְגַלּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת אִיתָּם. הוּא דִּיבֵּר עַל תְּחוּשַׁת הַשִּׁחְרוּר שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהַדְחִיק יוֹתֵר אֶת הַפַּחַד כִּי רָאִית וְהָיִית וְחָזַרְתְּ. וְהוּא הֵבִיא לָהּ כְּנָפַיִים. הַבַּת שֶׁלִּי יָשְׁבָה וּבָלְעָה הַכּוֹל. כְּמוֹ שֶׁהִיא בּוֹלַעַת – בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב תְּרוּפָה כָּזוֹ שֶׁמַּחְלִיקָה בַּגָּרוֹן בְּקַלּוּת. אָז בָּאוּ שׁוּב הַצִּיפּוֹרִים הַקְּטַנְטַנּוֹת שֶׁשָּׁרְקוּ הָעֶצֶב שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֲבָל הֵן הָיוּ דֵּי עַלִּיזוֹת. אֲבָל עַכְשָׁיו כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַחֲלוֹם שֶׁל מִיכַל אֲנִי רוֹצָה לִבְכּוֹת.