עַל הַסֵּפֶר שֶׁל אֲבִיגַיִל

מִיכַל וַאֲנִי יָשַׁבְנוּ לְדַבֵּר עַל הַסַּפָּה הַוְּורוּדָּה הָעֲגוּלָּה בַּסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ. שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ לְדַעְתָּהּ עַל הַסֵּפֶר שֶׁל אֲבִיגַיִל. הִיא קָרְאָה אוֹתוֹ בִּלְגִימָה אַחַת. אֲבִיגַיִל כּוֹתֶבֶת בְּאוֹפֶן שֶׁבָּא לִקְרוֹא, יֵשׁ שָׁם יְשִׁירוֹת וְכֵנוּת וְחוֹפֶשׁ וְיֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה, מֵרוֹץ וּזְמַן וְדוֹפֵק. גַּם עַל הַכְּאֵב שֶׁהָיָה שָׁם דִּיבַּרְנוּ. כְּאֵב כָּזֶה שֶׁל חַיִּים, אֲבָל לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁבּוֹכִים עָלָיו. הִיא אָמְרָה לִי, שֶׁהַסּוֹף הָיָה לָהּ נֶחָמָה. יֵשׁ דְּרָכִים לַכּוֹחוֹת לָצֵאת הַחוּצָה, וְלִפְעָמִים דַּוְוקָא בַּדְּבָרִים הַפָּחוֹת סֶקְסִיִּים – מַרְגִּישִׁים בַּיִת.