חֲזָרָה מֵהָאִיטִי

בּוֹא נֵלֵךְ הָעֶרֶב לַמּוֹפָע, מִמֵּילָא כְּבָר קָנִינוּ כַּרְטִיסִים, הָאוּלָם יִהְיֶה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה, לֹא נִשְׁמַע אֶת עַצְמֵנוּ. בּוֹא נְמַלֵּא אֶת הַלַּיְלָה בְּרִקּוּד, מִמֵּילָא לֹא יָשַׁנּוּ כַּמָּה יָמִים. אִם נִשְׁתֶּה מַסְפִּיק, אוּלַי נִשְׁכַּח לְרֶגַע יָרֵחַ מְאֻבָּק שֶׁשּׁוּב עוֹלֶה מֵעַל הֲרִיסוֹת הָעִיר, רֵיחַ עָשָׁן בֵּין הָאֹהָלִים הַדְּחוּסִים, עֲפִיפוֹנִים מְאֻלְתָּרִים, כְּבִיסָה בְּגִגִּיּוֹת, נְעָרוֹת בְּצַמּוֹת קְטַנְטַנּוֹת קְשׁורוֹת בְּגּוּמִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת, מְצַחְקְקוֹת, וְאֶת מִי שֶׁהָיִינוּ לִפְנֵי שֶׁנָּסַעְנוּ לְשָׁם.