The Road Taken

בַּצַּעַד הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי הַהִסְתַּעֲפוּת – הִיא כְּבָר לֹא נִמְצֵאת שָׁם, וְלֹא הָיְיתָה שָׁם אַף פַּעַם. אֵין פִּיצּוּל, רַק חָשַׁבְתְּ שֶׁיֵּשׁ, דִּמְיַינְתְּ אוֹתָהּ. אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל אָחוֹרָה הַצַּוָּואר הָאֱנוֹשִׁי אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר זֹאת. וְאֵין טַעַם, כִּי הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא הָלַכְתְּ בָּהּ, אֵינָהּ קַיֶּימֶת, הִיא הָיְיתָה רַק בְּגֶדֶר אֶפְשָׁרוּת. בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ נְשִׁימָה – יֵשׁ דֶּרֶךְ.