מַחְמָאוֹת

אֲנִי זוֹכֶרֶת זָרָה בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בִּירוּשָׁלַיִם מְזַהָה אוֹתִי: “אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ עֵינַיִם כְּמוֹ שֶׁלָּךְ?” אִמָּא אָמְרָה לִי פַּעַם: “גְּרַנְדְמָה אָמְרָה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת לְהָכִין כּוֹס קָפֶה טוֹב.” “אַתְּ יָפָה הַבֹּקֶר.” מַחְמָאוֹת. קְטַנּוֹת כָּאֵלֶּה. מִקְרִיּוֹת. אֲסוּפוֹת לְזֵר, קְשׁוּרוֹת בְּסֶרֶט סָטֶן תְּכַלְכַּל. לִשְׁבֹּר בִּשְׁעַת חֵרוּם.