לכל שירי הספרחזרה למימד היצירה

מתוך כתב יד של רופאה

מִתְעוֹרֶרֶת פִּתְאוֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

בָּאתָ אֵלַי אוֹ מִתּוֹכִי לָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עַל כִּסֵּא עֵץ סָדוּק בַּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה בַּמִּקְלָט הַצָּפוּף בְּכִתָּה ג בִּשְׁכוּנַת קַטָּמוֹן. רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית הַקִּדְמִית שֶׁל הַכִּסֵּא נִבְעֲטָה בָּרִצְפָּה בְּתִקְתּוּק מַטְרִיד. סָבְתָא שֶׁלִּי אָפְתָה לִי עֻגַּת יוֹם הֻלֶּדֶת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וְעָטְפָה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקוֹת נוּקְשׁוֹת מֵאַבְקַת סֻכָּר וְצֶבַע מַאֲכָל בְּלָבָן וּוָרֹד. עַל חֻלְצַת הַטְּרִיקוֹ הַצְּמוּדָה סֵמֶל מָהוּהַּ שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית. הָיִיתִי טוֹבָה בְּחֶשְׁבּוֹן. לְרֶגַע קָטָן מְאֹד הִסְתַּבַּכְתִּי בְּתַרְגִּיל. זֶה כָּל שֶׁנִּדְרַשׁ. נִכְנַסְתָּ לְתוֹכִי כְּמוֹ שֵׁד (דְּפִיקוֹת לֵב, זֵעָה קָרָה, מוּעָקָה בֶּחָזֶה). בַּקְבּוּקוֹן "רֶסְקְיוּ" מֻנָּח עַל שִׁדַּת "אִיקֵאָה" צָרָה, צָמוּד לְמִטָּתִי, הַתַּוִּית הַצְּהֻבָּה כְּמוֹ פָּנָס בַּחֹשֶׁךְ. מַשֶּׁהוּ בַּפְּקָק שֶׁלּוֹ לֹא עוֹבֵד. כְּשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַיָּד שֶׁלִּי מְזִיעָה, כְּשֶׁאֲנִי מְפַחֶדֶת לִנְשֹׁם, אֲנִי מַפְנָה מַבָּט יָמִינָה וְרוֹאָה אוֹתוֹ שָׁם, אֲבָל הוּא בִּלְתִּי מֻשָּׂג לַמְרוֹת שֶׁהִנַּחְתִּי אוֹתוֹ מַמָּשׁ בִּקְצֵה הַשִּׁדָּה סָמוּךְ לְמִטָּתִי. תָּמִיד אַתָּה בָּא בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי לֹא עֲסוּקָה וְשָׁקֵט וְהַגַּב שֶׁלְּךָ מוּלִי. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבַּסּוֹף אֵרָדֵם בַּחֲזָרָה, אֲבָל הַדֶּרֶךְ מִכָּאן לְשָׁם אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַדֶּרֶךְ מִכִּתָּה ג עַד עַכְשָׁו.
תמר אלרם