דְּבָרִים עֲגֻלִּים

יוֹם אֶחָד חָזְרוּ אֵלַי כָּל מִינֵי דְּבָרִים עֲגֻלִּים. מִכְסֶה שֶׁל עֲדֶשַׁת מַצְלֵמָה נִמְצָא תָּחוּב בַּסֶּדֶק הַצַּר שֶׁבֵּין כֻּרְסָאוֹת הַסַּפָּה כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי בִּכְבֵדוּת לְעֵת עֶרֶב, טַבַּעַת הַזָּהָב הָרְחָבָה נִצְפְּתָה שׁוּב עַל אֶצְבַּע יָדוֹ שֶׁל אֲהוּבִי כְּשֶׁאָחַז בְּיָדִית הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּיתֵנוּ. כְּמוֹ הַבֶּטֶן שֶׁהָרִיתִי פַּעַם וּמַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת אִתִּי בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַכֹּבֶד שֶׁל גּוּפִי. מַנְשָׂא כָּבֵד. גַּם הֵם גְּדוֹלִים וְיָפִים, הוֹלְכִים וָשָׁבִים.