בָּלָדָה לָעִבְרִית

יָפָה שֶׁלִּי, לְשׁוֹנִי כְּבֵדָה, שְׂפָתַי עִלְּגוֹת – קְצָרוֹת מִלִּים. כְּשֶׁהַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי בְּחֵיקִי יוֹנֶקֶת מִמֶּנִּי אֶת שְׂפָתִי הַדַּלָּה וּמַבָּטָהּ קָרוֹב וְשׁוֹתֵק, הֶחֱזַקְתִּי בְּיָדִי אֶת סִפְרוֹ הַכָּבֵד שֶׁל גְּרוֹסְמַן, כְּשֶׁעוֹד הֶאֱמִין שֶׁהַבְּרִיחָה הִיא מוֹצָא וְשֶׁשְּׁבִיל יִשְׂרָאֵל הוּא דֶּרֶךְ. הוּא תֵּאֵר בְּמִלּוֹתַיִךְ כְּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת – אִשָּׁה מֵינִיקָה אֶת יַלְדָּהּ. נִשְׁעַנְתִּי בְּפִנַּת הַסַּפָּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא כְּבָר לֹא יוֹם וְעוֹד לֹא לַיְלָה, אֵיבָרַי רָפוּ, עֵינַי נֶעֶצְמוּ. הִתְעַטַּפְנוּ בָּאוֹתִיּוֹת וּבַצְּלִילִים שֶׁיְּצַרְתֶּם יַחַד.